מרווה כחולה
Salvia indica
משפחה:שפתניים Lamiacea | מוצא: מזרח הים התיכון ומערב אסיה
כאשר אומרים מרווה במשתלה מתכוונים לרוב למרווה רפואית או למרווה צחורה 'מידנייט' או לקבוצת מרוות המכלוא מסדרת וויש החדשות והפורחות תמיד.
בדרך כלל איננו חושבים על מרוות הבר היפהפייה והדי נדירה שלנו – מרווה כחולה;
מרווה זו גדלה בעיקר באזורי ההר של ישראל, אך בהרי יהודה היא נדירה ביותר וגם בגליל ובגולן אינה נפוצה. המטיילים באזורים אלה באפריל מאי ופוגשים בה, מתפעלים מדורי הפרחים הגדולים המשלבים סגול וחום על עמודי פריחה גבוהים, שלעתים מתנשאים לגובה של מטר ויותר.
למרות נדירותה בטבע, מרווה כחולה התגלתה כקלת גידול: כל שיש לעשות הוא לזרוע או לשתול אותה בסתיו או בחורף בשמש חלקית או מלאה ולהשקות כהשלמה לגשמים.
תוכלו לצפות בצמח מפתח שושנת עלים גדולים ושעירים ואז החל בשנה השניה ליהנות משפע התפרחות באביב.
הצמח מתייבש כל קיץ וחוזר בחורף למשך כ 3-4 שנים, אך מתרבה בקלות מזרעים ללא כל עזרה וכך ניתן לקבל חלקה קטנה של מרוות כחולות. כמו כל המרוות היא מושכת דבורי בר וניתן לשלבה בגינת הבר או אף בגינה המושקית בתנאי ניקוז מעולה.
מתאימה במסלעה, מאחורי בני שיח, תחת שיחים נשירים ואף בצל חלקי של עצים.
בחודשים נובמבר-דצמבר ניתן לצפות את תחילת הגעתן של מרוות כחולות- אל תפספסו..
