מרווה מרושתת
Salvia sclarea
משפחה: שפתניים Lamiacea | מוצא: מזרח הים התיכון ומערב אסיה
מרווה מרושתת נדירה אף יותר ממרווה כחולה בישראל, אך בשנים האחרונות הופצה מעט בגינון ומסתבר, שהיא חסונה במיוחד, מרשימה מאוד בעת הפריחה ואף מפיצה עצמה בקלות בעזרת זרעיה.
מרווה מרושתת גדלה בישראל במקומות ספורים בגליל ובגולן ומוכרת בטבע רק למתי מעט. למרות נדירותה בטבע התגלתה כקלת גידול: כל שיש לעשות הוא לזרוע או לשתול אותה בסתיו או בחורף בשמש חלקית או מלאה ולהשקות כהשלמה לגשמים.
במהלך החורף מתפתחת שושנה של עלים ריחניים גדולים, מקומטים מעט ושעירים, שצבעם ירוק כהה-אפרפר.
בסוף האביב מתרוממים גבעולי פריחה גבוהים וצפופים, שבחלקם העליון נושאים דורים צפופים של פרחים בצבע סגול בהיר או ורוד עם שפה תחתונה לבנה, ששוליה חומים בדומה לפרחי המרווה הכחולה.
תחת כל 2-3 פרחים קרובים היוצאים מגביעים ירקרקים בולט עלה חפה ענק, שצבעו לבן-ורדרד ושוליו ירוקים ושעירים ועלים אלה הם המרכיב העיקרי בתפרחת הגדולה והמרשימה.
הצמח מתייבש בקיץ ובדרך כלל מת לאחר הקיץ השני או השלישי לחייו, אך מתרבה בקלות מזרעים ללא כל עזרה ומתפשט מעט באזורים, שאינם מושקים ובתנאי השקיה קיצית יכול אפילו להשתלט על חלקות קטנות. כמו כל המרוות היא מושכת דבורי בר וניתן לשלבה בגינת הבר או אף בגינה המושקית בתנאי ניקוז מעולה.
מתאימה במסלעה, מאחורי בני שיח, בין שיחים ותחת שיחים נשירים ואף בצל חלקי של עצים.
בעלי המרווה המרושתת ובפרחיה השתמשו בעבר לתיבול מאכלים וכיום משתמשים במיצוי מהזרעים כתוסף מזון בשל תכולת האומגה 3 הגבוהה שלו.
חודש דצמבר הוא זמן מצוין לשתילת מרווה מרושתת אותה ניתן לרכוש בעונה, אצלנו במשתלה
