מרווה צחורה
Salvia leucantha
משפחה: שפתניים Lamiaceae | מוצא: מקסיקו
ראשונה בארץ הופיעה המרווה הצחורה בעלת הגביעים הסגולים והפרחים הסגולים; שנים רבות קראנו לה מרווה צחורה ולאחותה, שהופיעה רק לפני כ-15 שנים, קראנו מרווה צחורה לבנה.
רק מאוחר יותר גילינו כי, האחות הסגולה-לבנה היא צמח הבר, ואילו המרווה הסגולה היא זן ששמו מרווה צחורה 'מידנייט'.
גדלה לקוטר של כ 1.5 מ' ותפרחותיה המאורכות עולות לגובה של כמטר.
באזור ההר הפריחה בשיאה מאוגוסט-ספטמבר עד לדצמבר אך תיתכן גם פריחה חורפית ובדרך כלל גם פריחה אביבית של כחודשיים.
בחורף רובצים ענפי הפריחה הוותיקים ואז גם מומלץ לקצרם ולתת לענפים הצעירים מכוסי הפלומה הלבנה להחליפם.
לצמח עלים צרים ומאורכים שצידם העליון זיתי וצידם התחתון לבנבן.
שונה בעיקר בפרחיה הלבנים (שהם מקור שמה) היוצאים מתוך הגביעים הסגולים.
זהו צמח גדול וזקוף יותר, שיכול להגיע בקלות לגובה 1.5 מ'. צמח זה נוטה יותר להאריך פריחה בחורף, אך גם אותו אנחנו ממליצים לגזום לחידוש בסוף החורף.
זן בעל גביעים ירוקים ופרחים ורודים. זהו זן מעט קטן יותר ובעל מראה עדין יותר.
זן בעל גביעים ירוקים ופרחים לבנים. גם זן זה קטן ועדין יותר.
כולם צמחים חסונים ומאריכי ימים הגדלים בכל קרקע ומצליחים היטב באזור ההר משמש מלאה ועד לצל חלקי.
הזן 'מידנייט' הוא המרשים ביותר ומצליח גם באזורי הארץ האחרים בעיקר בשמש חלקית או בצל חלקי. כל הזנים עמידים יחסית ליובש אך נראים בשיאם כאשר מושקים שתי השקיות עומק בשבוע.
זני המרווה הצחורה מרשימים ביותר בערוגה פורחת, בשיחייה מעורבת או אף במיכל גדול.
הם מושכים פרפרים וצופיות וראויים למקום של כבוד בכל גינה ירושלמית.
