מרוות יהודה
Salvia judaica
משפחה: שפתניים Lamiacea | מוצא: ישראל, ירדן, לבנון וסוריה
מרוות זו שונה ממרווה כחולה וממרווה מרושתת בכך שהיא נפוצה בארץ בהר ובשפלה ואף בשולי המדבר, נמוכה יותר ובולטת למרחוק בעת הפריחה.
לחובבי הבוטניקה היא גם מציגה מנגנון האבקה שונה משל מרבית המרוות; הפרפרים או הדבורים, שבאים לבקרה, יזכו במנת אבקה על הבטן ולא על הגב.
מרווה יהודה גדלה בקלות בגינת הבר או בגינה הים תיכונית בשמש חלקית או מלאה עם השקיה או בלעדיה. לקבלת צמחים נאים אנחנו ממליצים לפחות להשקות בחורפים שחונים כהשלמה לגשמים.
במהלך החורף מתפתחת שושנה של עלים גדולים, מפורצים ומגובששים, שצבעם ירוק כהה. באביב עולים גבעולי פריחה מסועפים, שצבעם הארגמני הולך ומתחזק והם בולטים גם ממרחק, אף יותר מן הפרחים. הפרחים עצמם סגולים ויוצאים מגביע ארגמני ואינם בולטים במיוחד, אך שפע הפרחים וצבעוניות הגבעולים יוצרים כתם צבע בולט ונאה.
כמו שאר מרוות הבר העשבוניות שלנו מתייבש הצמח בקיץ ובדרך כלל מת לאחר כמה שנים, אך גם מרווה זו יכולה להתרבות ללא כל עזרה מזרעים וכך להישאר בגינה למשך שנים רבות. נראה, שהיא עושה זאת טוב יותר באזורים יבשים יחסית בגינה המושקית.
מרוות יהודה מושכת אליה דבורי בר ופרפרים וניתן לשלבה בגינת הבר או אף בגינה המושקית בתנאי ניקוז מעולה.
מתאימה במסלעה, מאחורי צמחים נמוכים ולפני שיחים ואף תחת שיחים נשירים.
עוד מרוות בר שכתבנו עליהן:
Press here for the English article
