סולירוליה (הלקסינה) זוחלת
Soleirolia (Helxine) soleirolii
משפחה: סרפדיים Utricaceae | מוצא: צפון אגן הים-התיכון, קורסיקה וסרדיניה
המטיילים בשתילי הר נתקלים לעתים במרבדים קטנים ונמוכים של עלים קטנטנים בצבע ירוק עשיר. כמה כאלה נמצאים בפינות תדירות רטיבות במשך שנים רבות ומזכירים מעט את מרבדי הטחבים הנפוצים אצלנו בחורף, אך אינם נעלמים עם בוא הקיץ.
סולירוליה זוחלת או בשמה הישן הלקסינה ובכינויה הוותיק דמעות תינוק, היא הצמח שיוצר את המרבדים הנאים: זהו צמח זוחל המתפשט בשלוחות קצרות ויוצר מרבד צפוף ונמוך של עלים קטנטנים ומעוגלים. בקיץ נוספים גם פרחים מיקרוסקופיים, שקשה להבחין בהם, אולם המראה הצפוף הירוק הוא העיקר.
הלקסינה גדלה היטב בתנאי השקיה סדירה מאוד ובצל מלא או חלקי גם בקרקע כבדה, במסלעות ובגינה. היא מסתדרת אפילו בתחרות שורשים קלה אם שכבת הקרקע העליונה לחה. היא מתפשטת לא באגרסיביות ויוצרת כיסוי רב-שנתי ירוק ונאה.
מתאימה ביותר גם לחיפוי הקרקע תחת צמחים גבוהים במכלים ובתנאים סבירים תאריך ימים ותחזור גם אם תיפגע מעט בחורפים הקשים יותר של ההר הגבוה.
ניתן גם לשתול אותה בעציץ רחב או בסלסלה תלויה, שם תיצור מרבד או אף גבעה כדורית קטנה ולהטמין תחתיה צמחי בצל עמידים לרטיבות הפורחים בצל כמו פעמוני-שלג, רודופיאלה, יקינתון ואחרים, שיפרצו דרך הכרית הצפופה ויפתיעו בעונתם.
בשנים האחרונות נפוצו במשתלות באירופה (והובאו גם לארץ) זנים של הצמח בעלי עלים זהובים ומגוונים-בהירים, אולם נראה שאלה אינם מאריכים ימים, או שהצבע הירוק חוזר ומשתלט עליהם ואיננו ממליצים על גידולם.
אין לבלבל את הצמח גם עם מיני הפילית (פילאה) קטני העלים, שמכנים כאן גם בשם דמעות תינוק והם גבוליים לקור הירושלמי, אך מצליחים היטב בתוך הבית.
שמה של הסולירוליה הזוחלת מכבד את זכרו של ג'וזף פרנסואה סולירול שאסף צמחים רבים מהאי קורסיקה במחצית הראשונה של המאה ה 19.
For the English article press here
