מרווה קטנת-עלים 'הוט ליפס'
Salvia microphylla 'Hot Lips

משפחה: שפתניים, Lamiaceae | מוצא: מקסיקו

על מרווה קטנת-עלים, מרוות גרג והמן הרשע שביניהן

וכמנהגנו המוזר, נתחיל בסיפור בוטני-גאוגרפי-בלשני:

רבות כבר נכתב על הסוג מרווה הכולל יותר מ-1000 מינים ברחבי העולם ועוד מאות זנים גנניים וצמחי מכלוא, שעל חלקם כבר כתבנו בעבר.

בארץ כולנו מכירים את המרווה המשולשת והמרווה הרפואית המשמשות לחליטת תה ולבישול ומרוות נוספות הנפוצות בבר בישראל ואכן אגן הים התיכון מהווה אזור תפוצה גדול, אך אזור התפוצה העיקרי של מיני מרוות נמצא מדרום ארצות הברית ועד לצפון יבשת דרום אמריקה. שם יש מגוון עצום של מרוות מדבריות, ים-תיכוניות (מבחינת אקלים הגידול), טרופיות וכאלה הגדלות ביערות גשם ממוזגים על מורדות ההרים במרכז אמריקה.

כמות המינים וזני הבר הגדולה ביותר נמצאת, כנראה, במקסיקו ומשם גם באות מרבית המרוות המקסימות עליהן נכתוב כאן.

מרווה קטנת-עלים נפוצה בבר מדרום אריזונה ועד מרכז מקסיקו ולמרות השונות הגדולה בין צמחי הבר ניתן להכיר את רובם דרך עליהם הדלתוניים, בעלי השוליים המשוננים וריח המנטה הנעים שהם מדיפים. העלים גם מחוספסים ומעט שעירים.

בגינות ירושלים נפוצה כבר יותר מ 40 שנה מרווה גדולה וחזקה בעלת פרחים ורודים כהים ששרדה גם בהזנחה מוחלטת- היא כונתה מרוות גרג.

רק משהובאו זני מרוות הגרג הראשונים לארץ הובהרה הטעות ושמה שונה לקטנת-עלים.

מרוות גרג נפוצה בבר ממרכז טקסס דרומה עד מרכז מקסיקו ויש לה עשרות ואולי אף יותר מופעים שונים בגודל ובצבעי הפרחים גם בבר.

בדרך כלל ניתן להבחין בינה לבין מרווה קטנת-עלים דרך עליה האליפטיים הקטנים בעלי השוליים החלקים. עליה, הריחניים אף הם, נוטים להיות חסרי שערות.

ומה ביניהן?

אזורי התפוצה של שני המינים חופפים וכדי להוסיף על השמחה והבלבול ומשום הכימיה הגדולה ביניהם, נוצרו בטבע (ואחר-כך גם בגינון) זני מכלוא בין-מיניים רבים.

זני מכלוא אלה נקרא שמם Salvia x jamensis או בשפת הקודש: מרוות ג’מן, על שם הכפר Jame שעל ידו נאספו בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים של המאה העשרים צמחי המכלוא הראשונים בין שני המינים.

כך זכה הכפר הקטן Jame אשר במועצת ארטאגה שבמדינת קואווילה אי שם בצפון מזרח מקסיקו על מורדות הרי הסיירה מאדרה אוריינטל לתהילת עולם לשמחת 221 תושביו.

והמן הרשע?

לו ידענו לבטא מלים בספרדית הרי שהאות J היתה מבוטאת קרוב יותר ל-‘הא’ בעברית ומכאן ששם מרוות המכלוא צריך היה להיות מרוות המן.

אם כך נתבצר לנו בטעותנו, נשכח מהמן ונשאר עם ג’מן.

באופן טבעי מציגות מרוות ג’מן תכונות הלקוחות משני מיני האם בעלי השונות הגדולה בעצמם, וכך גדלים במקביל המגוון הגנני והבלבול בהגדרה והבוטנאים תולשים שערותיהם מרוב תסכול.

ברחבי העולם ובייחוד באנגליה ובארצות הברית מתפרסמים מידי שנה עשרות(!) זנים חדשים מקבוצה זו וסביר, שחלקם יגיעו במהלך השנים גם לארץ.

והנה אחת מצטיינת לדוגמה:

מרווה קטנת-עלים 'הוט ליפס' Salvia microphylla 'Hot Lips'

זהו שיח צפוף בעל מבנה טבעי מעוגל ועלים דלתוניים טיפוסיים משונני-שוליים וריחניים.

מרווה זו פורחת בשפע רב ובולטת בפרחיה היפהפיים, שצבעם אדום או לבן או שילוב של שניהם, כך שהצבע האדום מופיע בקצה השפה התחתונה של הפרח ומתקדם אל בסיס הפרח.

הפרחים הראשונים בכל ענף הם בדרך כלל אדומים וככל שמתקדמת הפריחה מופיעים פרחים יותר ויותר לבנים, אולם כמעט תמיד יהיו על הצמח הבוגר שילובים רבים של טיפוסי פרחים שונים.

מרווה ‘הוט ליפס’ פורחת במשך רוב השנה עם דעיכה בשיא הקיץ.

באזור ההר הגבוה מפסיקה לעתים לפרוח גם בשיא החורף.

יכולה להגיע תוך שנה-שנתיים לגובה של 80-100 ס”מ ולקוטר מעט גדול יותר.

היא גדלה היטב תחת שמש מלאה או חלקית (לפחות 2-3 שעות של קרינה ישירה) ועמידה יחסית ליובש, אך תיראה במיטבה בהשקיה סדירה ותסתדר גם עם תחרות שורשים בינונית.

מתאימה במיוחד בגן הים-תיכוני, לאורך שביל ובשיחיה פורחת. יפה מאחורי צמחים נמוכים, או לפני שיחים גבוהים ומצטיינת גם במכלים גדולים.

הפרחים שופעי הצוף מושכים צופיות ופרפרים.

מומלץ לגזום את השיח קלות כל שנה בסתיו וניתן גם לגזום חזק לחידוש אחת לשנתיים בסתיו או באביב.

משנתה הרביעית או החמישית מפחיתה מרווה ‘הוט ליפס’ בהדרגה את הפריחה ולכן כדאי להחליפה אחרי 5-7 שנים.

מעניין שהצמח המקורי נמצא גדל בעציץ על ידי איש צמחים אמריקני בעת שביקר בעיר סן מיגל דה איינדה אשר במרכז מקסיקו. מכאן, שמקורו אינו ברור ויש ויכוח אם אולי אין זו מרווה קטנת-עלים טהורה אלא מרוות ג’מן או מכלוא אחר. אנחנו מעדיפים, בינתיים, להיצמד לשם מרווה קטנת-עלים.