רימון מצוי
Punica granatum
משפחה: כפריים (תת-משפחת הרימוניים) Lythraceae (Sub family Punicaceae) | מוצא: מרכז אסיה ודרום מערבה
האם ניתן לקרוא לעץ, שמוצאו באסיה, אך הובא לארץ לפני אלפי שנים עץ מקומי?
לדעתנו כן וכך גם לדעת חכמינו העתיקים, שכללו אותו בשבעת המינים, שנתברכה בהם הארץ ולדעת פשוטי העם, שגידלו אותו ואכלו מפירותיו היפים והטעימים.
למעשה, שימשו הפירות המיוחדים למן העת העתיקה כמקור השראה באומנות ובכתובים וקישוטי זהב, כסף, שנהב ואבן בצורת פרי הרימון עיטרו מבנים וחפצים חשובים רבים, סביב אגן הים-התיכון ובאסיה.
מוצאו של הרימון המצוי בסהר הפורה- כנראה באזור באיראן של ימינו- שם תורבת ומשם הופץ לאורך אגן הים התיכון לפני כ-5,000 שנים.
בתרבויות רבות, סימל הרימון פריון ונישואין, אך גם כוח ושליטה (אולי בזכות הכתר המעטר את קצה הפרי) והוא אף מופיע כציור קטן בדגל ספרד, שם הוא מסמל את ממלכת גרנדה, שכנראה קרויה על שמו.
הרימון הוא עץ קטן/שיח גדול המגיע בדרך כלל לגובה של 4-6 מטרים ולו נטייה לגדל גזעים רבים.
בשל עמידותו לקרקעות שונות, למליחות, לקור, לחום ואף למחלות ולמזיקים ומשום שקל לרבות אותו מייחורים ללא תנאים מיוחדים, הוא נפוץ כבר בעת העתיקה בכל רחבי הארץ.
גם בימינו ניתן למצוא בארץ רימונים בגינות ההר הקרירות כמו גם במישור החוף ואף במדבר בהשקיה. רימונים רבים גדלים גם באזורים טבעיים, אך שם בדרך כלל במקומות בהם ניטעו בעבר עצים על ידי האדם.
זהו עץ נשיר, שבאביב מלבלב בעלים צעירים, צרים ואדמדמים המוריקים בהמשך. פרחיו האדומים והנאים בוקעים באביב מניצנים נפוחים והפירות, שמתחילים קטנים וירוקים, מבשילים לקראת סוף הקיץ ותחילת הסתיו סביב בספטמבר-באוקטובר- ממש לכבוד חגי הסתיו.
הפירות היפהפיים גדולים ואדומים ובעלי חיי מדף ארוכים במיוחד והם וגרגריו השקופים-אדומים קישוטיים ביותר. בסוף הסתיו מצהיבים העלים לגמרי והעץ בולט ביופיו טרם השלכת העלים.
למן העת העתיקה, דרך ימי הביניים ועד למאה ה-20 גודלו בארץ רימונים בחקלאות המסורתית ואף יוצאו לארצות אחרות. חלקי הפרי השונים יחד עם חלקי צמח אחרים, נחשבו בריאים ושימשו גם ברפואה העממית ובקוסמטיקה. עם התפתחות החקלאות המודרנית והגידול במגוון פירות הסתיו האחרים, התמעט הביקוש לרימון, עד כדי כך שבתחילת שנות ה-70 נעקרו מטעים רבים ונותרו רק כ 600 דונם של מטעי רימונים.
בשנים הבאות החלו להופיע מחקרים רבים המאשרים את תכונותיו הרפואיות המועילות של פרי הרימון כנוגד חמצון חזק ביותר היכול לעכב התפתחות טרשת עורקים, להוריד לחץ דם ולעכב באופן יעיל התפתחות תאים סרטניים (בסרטן הערמונית ובסוגי סרטן אחרים) ונראה שצריכת רימונים, או מיץ רימונים קבועה יכולה להועיל מאוד לבריאות.
בעקבות מחקרים אלה והתחזקות האופנה והביקוש למזונות-על (Super foods) בריאותיים, נפוצו והתרחבו מאוד שטחי מטעי הרימון יחד עם המודעות והביקוש לפרי.
גם בגינה, ניתן לגדל רימון בקלות רבה בכל פינה שמשית. כדאי להתחשב בגודלו הסופי של השיח-עץ בעת הנטיעה ולהותיר לו לפחות 2 מטרים פנויים מכל צד.
יש לדשן בשתילה ולהשקות היטב עד לקליטה ואז ניתן לעבור להשקיות מרווחות ועמוקות. חובה להיזהר מעודפי השקיה, או השקיה לא סדירה העלולים לגרום להתבקעות הפירות.
כדאי לדשן מעט מידי שנה בסוף החורף או באביב.
בעת התפתחות העץ ובעצים בוגרים, ניתן לגזום לדילול או לקצר ענפים וגזעים צעירים כל שנה בחורף.
העץ נתקף לעתים על ידי מזיקי גזע ועלים, אך מתגבר עליהם בעצמו בדרך-כלל, אולם באופן לא מפתיע מזיקי הפרי ככחליל הרימון וזבובי הפירות מפריעים לנו יותר.
כדי למנוע פגיעה קשה שלהם בפירות מומלץ לעטוף פירות צעירים בשקיות נייר ושקיות אורגנזה, או להשתמש בפתיונות פרומונים.
בחקלאות מרססים לעתים את העץ כולו בחומרי הדברה, אך לדעתנו אין זה מומלץ בגינה הפרטית והשיטה היעילה ביותר לחרוצים היא עטיפת העץ כולו ברשת נגד חרקים עד להבשלת הפרי.
בארץ פותחו עשרות זני רימון, שאת הפירות של חלקם ניתן לקנות רק בשווקים, אך במשתלות נפוצים בעיקר הזנים הבאים:
- עכו: פרי ורוד-אדום. הזרעים אדומים כהים וטעמם מתוק. מבשיל מוקדם יחסית.
- ראש פרד: פרי ורוד. הזרעים ורודים וטעמם מתוק. מבשיל מוקדם יחסית.
- וונדרפול: פרי ורוד, שגרגריו אדומים כהים וטעמם חמוץ-מתוק מעולה. מבשיל מאוחר.
