בעיית המלחה בצמחים
אחת הבעיות הנפוצות בצמחי בית היא השחמה והתייבשות של קצוות העלים ושוליהם. בעיה זו נובעת בדרך-כלל מהמלחה של מצע הגידול.
אבל מהי המלחה? הרי איננו מוסיפים מלח בישול למי ההשקיה שלנו
המושג מלח מטעה במקרה זה והוא מתייחס לתרכובות רבות המכילות מינרלים ויסודות נפוצים כמו כלור, נתרן, סידן, אשלגן ואחרים.
יסודות אלה נחוצים ברובם לצמחים ונמצאים בריכוזים שונים בקרקעות שונות.
מיני צמחים שונים המתפתחים באזורים מסוימים מתאימים את עצמם במהלך האבולוציה גם לריכוזי המלחים בקרקע וכך יהיו צמחים המתמודדים בהצלחה עם עודפים או חוסרים של מינרלים בקרקע.
כאשר אנחנו שותלים בגינה צמחים המגיעים מאזורים שונים בעולם, עלולה להיווצר בעיית התאמה גם לקרקע. לדוגמא– באזורים טרופיים המקבלים כמויות גדולות של גשם, נשטפות הקרקעות ממלחים משום שהגשם הוא למעשה מים מזוקקים (מים טהורים נקיים ממלחים). לעומת זאת, באזורים מדבריים, כמעט תמיד, גבוהה מאוד מליחות הקרקע (ריכוז המינרלים בקרקע) בשל המחסור בגשמים. לכן ניתן לצפות, שצמחים טרופיים רבים יתקשו להתמודד עם הקרקע המדברית העשירה במלחים, גם אם שאר התנאים מתאימים להם.
ריכוזים גבוהים של מינרלים בקרקע יכולים גם לפגוע ביכולת הצמח לינוק מים ממנה ולקלוט יסודות קורט כמו ברזל ומגנזיום הנחוצים להתפתחותו.
בהקשר זה חשוב לציין כי גם דישון עודף או השקיה במים אפורים ואפילו השקיה לא נכונה במי ברז רגילים יכולים להעלות את מליחות הקרקע!
באקלים הים-תיכוני, שאינו מרובה גשמים, מתקיימת בכל זאת שטיפה סבירה של המלחים בקרקע מידי חורף בשל הגשמים, אך גם בגינה כדאי להיות מודעים לבעיה זו ולהתאים את רמת הדישון, שיטת ההשקיה ולעתים אף את סוג הקרקע לדרישות הצמחים.
במקרה של צמחי בית מתקיים שילוב מעניין המקצין את הבעיה:
בתוך הבית אין שטיפה של המצע על ידי הגשם.
מרבית צמחי הבית מגיעים אלינו מאקלימים טרופיים ואלה, כאמור, רגילים לקרקעות עניות במלחים ולכן גם רגישים במיוחד לעודפי מלחים.
רובנו הגדול משקה את צמחי הבית במי ברז ובישראל מים אלה מכילים מעט כלור והרבה סידן, שאינם אהובים על מרבית הצמחים הטרופיים.
בתוך הבית אנחנו מעדיפים לא להציף את המכל במים ולכן אפילו שטיפת המצע במי ברז אינה מתקיימת.
מכל הסיבות הנ"ל המלחת המצע בצמחי בית נפוצה ביותר. בחלק מן הצמחים ניתן לראות אתת תוצאות ההמלחה כבר תוך חודשים ספורים ובחלקם התהליך אורך שנים.
מה רואים?
הצמחים מובילים את המים לעלים ומשם מתנדפים המים בעת הפוטוסינתזה או כאשר יש בצמח עודפי מים. צינורות ההולכה מסתיימים בקצות העלים ועם יציאת המים נשארים שם המלחים. כאשר הם מצטברים לרמות גבוהות, סובלות הרקמות ומצהיבות/משחימות/משחירות ומתייבשות. זו התופעה הבולטת ביותר והיא מופיעה בעיקר בעלים הבוגרים אחרי זמן מה.
כאשר הצמח סובל מאוד נראה לעתים התפתחות של עלים מעוותים או התנוונות של הצמח כולו.
במקרים רבים ניתן לראות הצטברות של שכבת מלח לבנה על פני הקרקע או על שולי המכל.
אל דאגה! יש כמה פתרונות אפשריים:
- חובה להקפיד על דישון ברמה מתאימה ולא מוגזמת- כפי שציינו קודם, הדשנים גם הם מלחים מרוכזים.
- להשקות במים מזוקקים או מים מסוננים ברמה גבוהה (יש לשים לב שהכלור והסידן במי השתיה נחשבים בריאים לבני האדם ולכן לא תמיד יסוננו במכשירים ביתיים).
- להשקות במי ברז עם שטיפה של מצע הגידול אחת לכמה השקיות– ניתן להניח את העציץ בחוץ או באמבטיה ולהעביר דרכו כמות גדול של מים בזרם בינוני.
- להחליף את המצע אחת לכמה שנים. למלחים יש נטייה להצטבר גם על המכל ולעתים הם נספגים בתוך עציצי חרס. כדאי לשטוף ולנקות גם את המכל עצמו ואם נראה שהוא ספוג מלח אפילו להשליכו או להעבירו לגינה ולשתול בו צמחים מפונקים פחות.
- גם בגינה כדאי להיות מודעים לנושא ההמלחה ולעקוב אחרי סימנים מתאימים בצמחים. באזורים מסוימים ובקרקעות בעייתיות במיוחד, כדאי להחליף את שכבת הקרקע העליונה טרם השתילה.
במקרים אחרים אפשר להשקות השקיות שטיפה עמוקות להדחת המלחים לעומק.
בכל מקרה כדאי לדעת, שהשקיות תכופות ורדודות, במיוחד עם הן מלוות בדישון רב, עלולות לייצר המלחה בשכבת הקרקע העליונה גם בגינה.
הדבר נכון שבעתיים באזורים מדבריים או אחרי חורפים שחונים, אך אינו נדיר באזורנו גם בשנים רגילות.עצי הדר לדוגמא, שהם רגישים יחסית לעצים אחרים להמלחת הקרקע, מראים לעתים קרובות צריבות הנובעות מהמלחה. השקיה ודישון נכונים פותרים בדרך-כלל את הבעיה.
