חרוב מצוי
Ceratonia siliqua
משפחה: קטניות Fabaceae | מוצא: אגן הים התיכון וחצי האי ערב
כאשר אנחנו אומרים פרי, רובנו חושבים על תפוח, אפרסק, תפוז, בננה וכדו', שהם מהפירות הנפוצים בארץ ובכל מטבח. מעטים מאיתנו חושבים על תרמיל ארוך מעוקל ומוצק המכיל זרעים קטנים וקשים ביותר ומזכיר שעועית חומה גדולה – פרי החרוב!
דווקא פרי זה הוא מקומי יותר מן התפוח, התפוז והבננה, מצוי יותר באזורים רבים ברחבי הארץ וגדל על עץ חסון ללא כל טיפול בטבע הישראלי.
כדי להפיץ את עצמו עטף העץ את זרעיו בציפה מתוקה כמעט דבשית וכך הוא נאכל על ידי ציפורים וחיות שונות, נישא בקיבותיהן והזרעים העמידים מופצים למרחקים ונובטים גם אחרי שנים רבות. לפרי המתוק חיי מדף ארוכים מאוד והוא נאסף גם על ידי האדם ונישא לפעמים בשיירות למרחקים עצומים כמזון לעת דחק.
החרוב הוא עץ ים-תיכוני אוהב חום הגדל היטב בשמש מלאה או חלקית ואחרי קליטה אינו דורש כל השקיה באזורי הארץ הים-תיכוניים.
בטבע הוא נפוץ במרכז ובצפון הארץ עד לגובה 300-400 מ' מעל לפני הים, אך גדל גם בהר הגבוה. בבגרותו הוא יכול להגיע לגובה של 10 מטרים ויותר ונופו רחב בקוטר 10-15 מ'. העלים מחולקים/מנוצים ובעלי עלעלים גדולים ומעוגלים בצבע ירוק כהה. הגזע בצבע חום וקוטרו בעצים ותיקים כמטר ויותר, אך לעתים קרובות מגדל העץ מספר גזעים, שחלקם כמעט שוכבים והוא משתרע לקוטר רב.
עצים ותיקים מגיעים לגיל 100 שנה ואף אולי ל 120.
יעדיף השקיה בינונית עד ללא השקיה (לאחר שנה-שנתיים של קליטה).
החרוב הוא עץ דו ביתי וקיימים בנפרד עצי נקבה נושאי פרי ועצי זכר. הפריחה מתרחשת בסוף הקיץ ובסתיו והפרחים שאינם מרשימים גדלים בצרורות ישירות על הגזע ועל הענפים. הפרחים הללו מואבקים על ידי חרקים שונים ועל ידי הרוח והפירות הקטנים בצבע ירוק בהיר גדלים, הופכים חומים ומבשילים כעבור כשנה החל מאוגוסט-ספטמבר.
מן הפירות המכילים, כאמור זרעים קשים וציפה מתוקה ונשמרים במשך זמן רב, מקובל להכין דבש תמרים, משקה תמרים או לאוכלם ישירות. גם הזרעים משמשים כיום בתעשיות שונות. חשוב לדעת כי את הפירות מתחיל העץ להניב רק בגיל 6-8 שנים.
החרוב מוזכר במשנה ובתלמוד אך אינו מוזכר ולו פעם אחת בתנ"ך. בעבר חשבו, שכנראה הובא לארץ רק לפני כ-2000 שנה, אך ממצאים ארכיאולוגיים של עץ שרוף ואבקת פרחים מעידים כי התקיים באופן נדיר בארץ גם לפני 10,000 שנה ויותר. נראה שהעץ הופץ על ידי האדם ברחבי הארץ רק אחרי תקופת המקרא. משערים שהדבר קשור להתפתחות טכניקת הרכבת העצים באזורנו לפני כ 2,500 שנה , שאפשרה בחירת עצים בעלי פירות מובחרים וגידולם בחקלאות. בתקופת השלטון הערבי ואחריו הממלוכי היה החרוב גידול חקלאי משמעותי ודבש חרובים אף הופק ושימש לייצוא.
לזרעי החרוב קשורים שני סיפורים מעניינים נוספים:
שם הצמח הלועזי Ceratonia קשור לשם החרוב ביוונית קרטיון ומכאן נגזר שמה של מידת המשקל קראט. זרעי החרוב הקשים הם בעלי משקל כמעט קבוע של 180-210 מ"ג וניתן בקלות יחסית למיינם לגודל אחיד. משום כך, שימשו בעת העתיקה לשקילה מדויקת של זהב ואבני חן.
סיפור נוסף החביב על מדריכי טיולים הוא, שמידת הנעליים האירופית נמדדת בזרעי חרוב. אם נסדר שורה של זרעי חרוב (רוחב נוגע ברוחב) כאורך הנעל שלנו נגלה שמספרם באמת קרוב מאוד למידת הנעל (40 זרעי חרוב למידת נעל 40). הפעם מדובר במקרה הנובע מכך שממוצע רוחב הזרעים דומה מאוד ליחידת המידה המוזרה של מידות נעליים – 0.67 ס"מ.
אנחנו ממליצים על עץ פרי חסון זה לאזור ההר הגבוה כעץ בוסתן וכן כעץ נוי לגינה גדולה. הוא יכול לשמש כעץ צל מרכזי ומבנה הנוף הרחב והגזע המעובה הופכים אותו לבולט ומרשים.
חשוב לעצב את מבנה העץ ולגזום אותו בשנותיו הראשונות משום שהחרוב סובל מגיזומים של ענפים בקוטר גדול העלולים להחדיר מחלות ומזיקים אל תוך הגזע. מלבד זאת לא ידרוש כמעט כל טיפול.
שימוש נוסף ולא מקובל בחרוב הוא כשיח בגדר חיה. יש לגזום חזק ונמוך את העץ הצעיר כך שיגדל ענפים רבים מן הקרקע. הצמח מגיב מצוין לגיזום והגידול המהיר והלבלוב האדמדם היפהפה הופכים אותו למושלם אפילו בגיזום פורמלי!
אם שמרתם כמה חרובים במקום קריר ויבש- זהו זמן מצוין לאכול מהם
