מרוות קקלית
Salvia cacaliifolia
משפחה: שפתניים Lamiaceae | מוצא: הרים במרכז אמריקה
השבוע אנחנו מתחדשים במרווה מרכז-אמריקנית יפהפיה ומיוחדת הקיימת בגינון כבר שנים רבות, אך אינה מוכרת כמעט כלל, אולי משום שהיא מעדיפה את אזור ההר (אבל רובן כאלה) ואולי משום שהיא משגשגת דווקא בצל חלקי ואפילו בצל כמעט מלא ואוהבת השקיה סדירה מאוד בשונה ממרבית המרוות.
מרווה קקלית היא צמח עשבוני (חסר ענפים מעוצים) משתרע למחצה בעל גבעולים זקופים הנושאים עלים יפהפיים, שצבעם ירוק בהיר וחי וצורתם משולש שווה שוקיים מדויק ומפתיע. מעל לעלים מתפצלים הגבעולים העירומים ונושאים פרחים בצבע כחול שמיימי ונפלא.
הפריחה דלילה בדרך כלל, אך היא ממושכת מאוד עם שיאים באביב ובסתיו והאטה בקיץ. בחורפים מתונים היא ממשיכה לעתים גם בחורף.
בתחילה יכול מבנה הצמח להיות זקוף, אך עד מהרה משתרעים הגבעולים ועם הזמן מתפשט הצמח בשלוחות תת-קרקעיות ויכול ליצור גוש בגובה 50-70 ס"מ ובקוטר מטר ויותר.
מרווה קקלית מגיעה אלינו מהרי מרכז אמריקה מאקלים טרופי קריר שם אף פעם לא חם מאוד או קר מאוד והקרקע לחה תמיד, אך היא מצליחה היטב באזור ההר וניתנת לגידול אפילו במישור החוף שם היא סובלת לעתים בקיץ אך מתאוששת בסתיו ומרשימה בחורף ובאביב.
בהר מומלץ לשותלה תחת שמש עדינה או צל כמעט מלא אך מואר, עם הפחתה בכמות הקרינה באזורים חמים יותר.
כצמח המתפשט בשלוחות תת-קרקעיות היא מפתחת עמידות כלשהי ליובש אך מומלץ מאוד להשקות באופן סדיר כדי לקבלה במיטבה.
היא מתאימה במכל בינוני-גדול, או בקרקע לכיסוי שטח או מסלעה וכמשתלשלת מעציץ גבוה או מקיר נמוך. הנועזים שביניכם יכולים גם לנסותה בסלסלת קוקוס גדולה תלויה מפרגולה או מענפי עץ. כמרבית המרוות היא מגיבה היטב לגיזום בתום הפריחה.
לעתים אנחנו מזהירים מפני שתילת מרוות סובטרופיות בחורף, אולם בחורפים המתונים של השנים האחרונות נראה, שאין בכך כל סיכון והצמחים הצעירים במשתלה נראים במיטבם.
לא לשכוח: שיתלו אותי בפינה מוצלת יחסית והשקו אותי באופן סדיר, ואשיב לכם במופע עלווה ופריחה יפהפה, למרות שאני לא ים-תיכונית.
