מרווה ריחנית
Salvia dominica
משפחה: שפתניים Lamiacea | מוצא: מזרח אגן הים-התיכון
מרבית המרוות הגדלות בר בארץ הן צמחים רב-שנתיים עשבוניים המגדלים בחורף שושנות עלים נמוכות, פורחים בחורף או באביב ומתייבשים לחלוטין בקיץ.
למרוות אלה שורשים או מעין קני שורש הנותרים תחת הקרקע ומהם מתחדשים העלים וגבעולי הפריחה בעונה הגשומה.
מרוות שיחיות הן נדירות אצלנו ואחת כזו מוכרת מאוד היא המרווה המשולשת המשמשת כתבלין ולחליטה, אך אינה כה מוצלחת לגינון בשל רגישותה הגדולה להשקיה קיצית.
מרווה שיחית נוספת, שאינה נדירה, אך נכנסה לגינון רק בשנים האחרונות היא מרווה ריחנית. זהו שיח ירוק-עד בעל עלים אפרפרים ושעירים המפיצים ריח עז ונעים בכל שפשוף עדין ואף ללא כל מגע.
בסוף החורף ובאביב היא פורחת בשפע גבעולי פריחה המכוסים בצפיפות בשערות לבנות ובפרחים לבנים נאים.
מרווה ריחנית התגלתה כצמח מצוין לשיקום נופי ובגינון ציבורי בשל עמידותה לתנאים קשים ולהזנחה, אך גם להשקיה בניקוז טוב.
היא גדלה להיות שיח בגובה 50-80 ס"מ ובקוטר מטר ויותר ויכולה לשמש גם שיח בינוני בגינה הים-תיכונית ובגינת הבר בין שיחים אחרים ומאחורי בני שיח וצמחים נמוכים אחרים.
כמו כל המרוות, היא מושכת דבורים ופרפרים.
מראה הצמח בשיא הקיץ, במיוחד ללא השקיה, מושך פחות, אך בגיזום קל אחת לשנה-שנתיים לרענון ובטיפול נאות, יכולה מרווה זו להוסיף לגינה מראה חורפי-אביבי מיוחד ונאה וניחוח נעים.
העלים הריחניים שימשו בעבר ברפואה עממית וניתן לנצלם לחליטת תה מריר מעט בכמויות קטנות.
לעתים קרובות מצויים עפצים ייחודיים על הגבעולים וכאשר הם טריים וירוקים הם גם טעימים למאכל.
החורף הוא עונה מושלמת לשתילת מרווה ריחנית וצמחים יפים שלה ניתן להשיג אצלנו עכשיו
עוד מרוות בר שכתבנו עליהן:
